הדברה ביולוגית של זבוב הזית bactrocera oleae בישראל


בין מגוון החרקים והמחלות התוקפים את פרי הזית, זבוב הזית הוא המשמעותי ביותר מבחינה כלכלית. הנזקים שלהם גורם הזבוב כוללים הפחתה ביבול כתוצאה מנשירת פרי ומתזונת הרימות, ירידה באיכות השמן ופסילת פרי המיועד לכיבוש.

במטעים רבים משולבות כיום מלכודות למשיכה המונית המיושמות בהצלחה חלקית, ויש צורך באמצעים נוספים להפחתת הנזק. למרות שהתועלת הגלומה בהדברה ביולוגית קלאסית, קרי, יבוא ואיקלום אויבים טבעיים אקזוטיים, הוכחה מספר רב של פעמים בעבר, גישה זו טרם נוסתה כנגד זבוב הזית בישראל.
בשלב הראשון נערך בשנים 2006-2008 סקר של צרעות טפיליות התוקפות את רימת הזבוב ע"י איסוף דגימות פרי במועדים שונים, ובמקומות שונים ברחבי הארץ, וזיהוי החרקים המגיחים מהן. לפחות חמישה מיני צרעות טפיליות נמצאו תוקפים את רימת הזבוב, אך בעוד ששיעור הטפילות היה גבוה בשיא הנגיעות הראשון, הוא צנח בחדות בשיא הנגיעות השני, והצרעה היחידה שנמצאה אז הייתה psyttalia concolor .

כיוון שהאויבים הטבעיים המקומיים אינם מספיק יעילים, החלו בשנה שעברה ניסיונות ראשוניים לייבוא, גידול ופיזור אויבים טבעיים ספציפיים למזיק זה. ההנחה העומדת בבסיס המחקר היא שהגישה המוצעת, בשילוב אמצעי הדברה אחרים ידידותיים לסביבה, תוריד את הנגיעות בזבוב הזית לרמות שיפחיתו משמעותית, אם לא יבטלו לחלוטין, את הצורך בשימוש בחומרי הדברה. כתוצאה מירידה כזו צפויה התבססות מחודשת גם של אויבים טבעיים של מזיקים אחרים, שתביא עימה עלייה באיכות ובכמות היבול.


תגובה 1: